ידע הוא כוח
- יצחק בר זאב
- 8 ביוני 2017
- זמן קריאה 2 דקות

היום למדתי על הפסדן של הנשים מהעובדה שהן נמצאות מחוץ לכותלי בתי המדרש.... תארו לכם מציאות כזו: בגמ' ובשו”ע היה נפסק שכל מה שקונה איש שייך לאישתו, לפי”ז, אם הגבר יוציא כסף ללא רשות האישה הרי הוא גזלן. במציאות חיים שבה הגבר והאישה עובדים בשווה, היו באים כמה פוסקים וטוענים מכל מיני טעמים להחיל הילכתית את המציאות הכלכלית הנוהגת ולתת זכות שווה לגבר בממון בני הזוג, מנגד פוסקים אחרים יסברו שמה שכתוב בשו”ע נוהג למעשה וכל מעשי האיש שייך לאישתו. לגבר היתה אפשרות (שמוסכמת על כל הפוסקים) לומר נוסח הילכתי אשר יוציא אותו מההסכם הכובל ויחזיר לו את זכויותיו הממוניות. האברכים החברונער'ס היו פוסקים כפוסקים המקלים, החזונישניקים היו מקפידים לומר את נוסח החזו”א מול 2 עדים כשרים, והבריסקערס היו אומרים 8 נוסחים שונים, מול 10 כתות עדים כשרים.... בעולם כזה, לא היה אברך שלא היה יודע להתפלפל בסוגיה החשובה, כיצד לשמור על זכויותיו הממוניות בהתאם לצורת החיים העכשווית, מול מה שנפסק בשו”ע ובפוסקים. כך דרכם של לומדי התורה, לעולם נמצא כיצד לשמור על דרכי המסחר והזכויות הממוניות הנהוגות בעולמנו, לפי כל דקדוקי הדין וההלכה. עיין ערך ”היתר עסקה”.... מעשה שהיה כך היה: דיין חשוב נשאל אודות אשת אברך שמשתכרת בכ- פי 100 מבעלה המקבל מלגת כולל של 2,000 ש”ח, אשר תרמה ללא ידיעת בעלה סכום יפה לקופת העיר. אני לתומי חשבתי שרוב הדיינים פוסקים כדברי הרב דיכובסקי בתחומין יח, שהלכת השיתוף הנהוגה בחוק תקפה ההילכתית, ועוד סברתי שפשוט דיש אומדנה דמוכח שכל אישה אומרת ”איני ניזונת ואיני עושה” לפחות לגבי העדפה. גיליתי היום שלרוב הדיינים, אם האישה לא אמרה בפרוש, הרי כל מעשי ידיה לבעלה, ובמקרה דידן הרי תרומתה לקופת העיר, הרי זה גזל גמור מבעלה! איפה האברכים שילמדו איש את רעהו כיצד על אישתו לומר מול עדים נאמנים את הנוסח הנכון ע”מ להתאים בין הנוהג ומחשבת הלב שלה לבין המציאות ההילכתית? מממ... מדוע שילמדו הגברים את נשותיהם לפגוע במעמדן ההילכתי כבעלים על כל הממון המשותף?! כפי שכתבתי, אילו הדין היה הפוך, לא היה אברך אחד שלא היה מכיר את כל השיח ההלכתי בנושא, לא היה דיין שלא היה כותב קונטרס בנושא. עד שהנשים תכנסנה לבית המדרש, נמשיך לקדש את הנשים ולזכות בכל ממונן ולשוויא נשותנו בכל יום כגנבי וגזלני.
Comments