יומן מסע

ביום שני שבוע שעבר שבתי מסיור לימודי מארה"ב. שבתי אך עוד לא נחתתי. הסיור בן שמונת הימים שנערך במימון תוכנית "גוונים" של פדרציית סן פרנסיסקו, התחלק בין איזור מפרץ סן פרנסיסקו למנהטן בניו יורק, ומטרתו היתה להיפגש ולהכיר, ללמוד וללמד את הקהילות היהודיות באיזורים אלו. וכך לראשונה בחיי הכרתי עולם יהודי עצום. קרוב לשלושה מיליוני יהודים רק בשני האיזורים האלו. סן פרנסיסקו היא מקרה ייחודי. עיר שבה היהודים היו חלק אינטגרלי ומשפיע בה כמעט מראשית התיישבותה. כבר בשנת תרמ"ב כיהן בה יהודי כראש עיר(!). יהודי העיר הגיעו בעיקר עם הבהלה לזהב, אך במקום חיפושים חסרי תוחלת אחר זהב הם בחרו להיות אלו שנותנים שירותים לכורים, וכך הפכו עד מהרה לשכבה העשירה של העיר. בעלי בנקים וחברות גדולות. אחד המפורסמים בהם הוא לוי שטראוס, ממציא הג'ינס ובהמשך בעל מותג העל "ליווייס" (Levis). רוב יהודי העיר היו יוצאי גרמניה, יקים, שבאו בתקופת ההשכלה. וכך נוצרה בס"פ מעבדה מיוחדת ויוצאת דופן של יהדות שמצד אחד סבלה מחילון והתבוללות כמעט מוחלטים ומצד שני ממעמד כלכלי וחברתי איתן במשך למעלה מ-150 שנה ללא הפרעה או מקרי אנטישמיות כלל. מצד אחד שמענו על אחוזים גבוהים של נישואי תערובת, אך מצד שני פגשנו מופעים שונים של יהדות בועטת גם אם שונה להפליא. יהדות היברידית כהגדרת ד"ר דארן קליינברג איתו נפגשנו. יהדות של פרוייקטים דוגמת The kitchen העורך קבלת שבת מדי שבוע באיזור ציבורי אחר ומגיע לאלפי משתתפים, יהדות של פרוייקט הפקת סרטונים מושקעים מדי שבוע הכוללים מבט על פרשת השבוע. וזה רק על קצה המזלג. עוד מופעים מרתקים של יהדות ויהודים שמחפשים את עולמם במרחב פוסט מורדני ביותר שקיים אולי בעולם כולו. זה היה לא פשוט לעיכול, ומודה שעד עכשיו , כמעט שבוע אחרי אני מרגיש שנדרש לי עוד זמן להבין ולהפנים. קשה לשמוע על קהילה יהודית כה גדולה שכבר כמעט לא רואה בנישואי תערובת בעיה מבחינתה אלא הוכחה להשתלבות, וזו אינה יציאה מהיהדות אלא הכנסה של בני זוג פנימה, כפי שהפתיע אותנו ראשון עם הגדרה זו פרופ' מארק דולינגר. קהילה שהסתכלותה על מדינת ישראל היא כבעיה שעדיף לא לשוחח עליה. אבל גם קשה להתעלם מהעובדה שהיהדות גם במקום הזה עדיין משמעותית ובועטת. מה שמעלה מחשבות על הניצוץ היהודי שהיו שהספידו אותו כבר והנה הוא מוצא דרכים חדשות לצאת ולהאיר את העולם. תיקון עולם כמשמעו. התפיסה על מורכבותו וגודלו של העולם היהודי היממו אותי. החלוקה הבינארית בין דתיים לחילוניים ובין חרדיים לדתיים הפכה פתאום להיות כה קטנונית וחסרת משמעות. הנה עולם יהודי עצום ובועט שמתנהל בכלל במקביל וכמעט לא רואה צריך להביט אחורה אל מדינת ישראל ואל ההגדרות שהיא מייצרת. העולם החרדי על מאות הקהילות ותתי החצרות שבו, החומרות, וההקצנות הפך פתאום להיות כה זעיר וקטן גם מבחינת היקף ובעיקר מבחינת עומק התפיסה. לא ידענו שקיים כזה עולם, אנחנו בכלל לא לומדים ויודעים שיש עולם יהודי כזה. ומה היא אומרת היהדות הזו. מה מקומה בקהילה שכאמור רוב בניה ובנותיה נשואים בנישואי תערובת. מה משמעותה. מה מקור קיומה ולאן היא הולכת. מודה שלא הצלחתי לקבל תשובות ברורות לשאלות האלו. אך העובדה עובדה. היהדות לגמרי כאן, ויש לה מה לומר, והיא מתפתחת לכיוונים רבים ומרתקים. וזה עורר אותי לחשוב על היהדות שלי. על הקהילה שלי. על הציבור החרדי. איך מיישבים את שני העולמות האלו. איך מייצרים מרחב אמיתי שישיק בין העם הגדול הזה לשבטיו. איך מייצרים הכרה וכבוד הדדיים. איך הופכים את היהדות הזו של כולנו, לדבר שאנו חולקים אותו יחד ומוצאים בו משמעות, עומק ותוכן. יידרש לי עוד זמן להבין.

#נטעכץ #סאןפרנציסקו #גוונים #זרמיםביהדות