קרקולם

בלילה ההוא נדדה שנת מלכתו של עולם, ובמקום להפוך לטרול שובה לב כמנהג ק"ק דעמק האב-הכא, הפכתי בדעתי בסוגיה אשר טורפת את שנתי שנים אחדות: אסתר, קרקע עולם או מצווה על שֵדה ללבוש את דמותה ולשבת בחיקו של אשחשוורושוש? (על משקל בן-אל תבורוש ודוק)

ומאחר וידוע שבנערותי נשרו מחיקי ספרי קבלה וחסידות ושאר מרעין בישין, קראתי בכמה שמות מפורשים וציוויתי את אותה שדה לבוא אצלי. (סתאאאם, נראה לכם?! שיחדתי את אשמדאי בדרכים המקובלות ומשך את הגברת באוזניים אל בית אמי ואל חדר הורתי.)

באה אצלי דמות כלשהי שנגלו ממנה כל מדרשי חז"ל שהייתה נדמית בעיניי גם כנערה וגם כקשישה וקצת ירקרקה אך בעלת חוטים (של חן וחסד וכו') ואחרי שבדקתי את כפות רגליה ומזגתי לה יין ישן (עבדתי עליה. ויטמינצ'יק פג תוקף!) והחלפנו חוויות על איך זה לשבת בחיקו של מגלומן ו/או מלך (עפרא לפומיה) כדרכן של נשים פטפטניות, שאלתי אותה בדרייווש בנה הקטון: אמרי נא לי, שדתי יפת ארבעת העיניים (לא באמת, בגלל היין ראיתי כפול) האם באמת כשיטת האר"י ציוותה עליך אסתר ללבוש את דמותה ולשבת בחיקו של אחשוורושוש או שמא הפכה אסתר לקרקע עולם?!

ויהי כאמרי אליה יום ויום, ויהי באמרי אליה יום ויום ותחייך בכל שישים שיניה (היין!) ותלחש לי כממתיקת סוד: רעבעצן, כלום טרם שמעת על המינוח אלו ואלו דא"ח?! שמעתי?! גיחכתי לה. אני עשיתיו אף יצרתיו. ובכל זאת, לא הצלחתי ליישב הסוגיה. רעבעצן, למה שלא תשאלי לשמי?! נכון, כפרות, שכחתי. נעים מאד, ליבי, ואת?

אני?! צחקו ארבעת עיניה, קוראים לי קרקולם. או כמו שאתם מכנים אותי בשיבוש: קרקע עולם.

ותנח דעתי.

#ליביראב #אסתר #פורים #פמיניזם